גולה

יש לי גולה ענקית בגרון.
כן, מטאפורית. כזו שלא רואים אלא רק מרגישים.
אמא בודאי היתה אומרת לי לתפוס אותה חזק חזק ולזרוק החוצה.
אבל היא לא יכולה להגיד.
גולה זו מילה שהמצאנו.
אני והיא.
אירוני קצת
פעם המצאנו מילים כאילו שלא היו מספיק מילים קיימות.
היום אנחנו נלחמות על המילים שקיימות.
בשביל מה היינו צריכות להוסיף עוד מילים?
אולי אם היו פחות מילים היא היתה יכולה להגיד אותם.
אולי אני אשמה.
אני זו שהמצאתי את המילים.
כמו גולה.
כי פשוט לא היתה מילה אחרת לתאר את ההרגשה הזאת של הגולה.
ההרגשה הזאת שהכל תקוע בגרון ולא יכול לצאת וחונק וחונק וחונק.
עכשיו יש לי גולה והיא לא יוצאת.
אבל גם אי אפשר לדבר עליה.
היום גם אין מילים לא מומצאות.
אין מילים בכלל.
היום היא בטח היתה אומרת לי לנטרל את הגולה.
זו עוד מילה שהיא המציאה דווקא עכשיו כשאין לה מילים רגילות.
דווקא עכשיו היא ממציאה מילים ישנות.
כאלו שלא אמורים להשתמש בהן.
אבל היום יש לי גולה.
אי אפשר להוציא אותה.