סוריאליזם

היום לימדתי את תומר מה זה סוריאליזם.
הסברתי שלפעמים אפשר לצייר דברים משוגעים.
דברים שכשמפרקים אותם לגורמים הם ריאליסטים, וכשמחברים אותם ביחד שום דבר לא הגיוני.
כמו העין עם העננים בציור של מגריט.

הוא מיד הבין. אמר שזה כיף לצייר דברים לא הגיוניים.

ואז הוא הלך לצייר איש עם חצי שיער, עין אחת פקוחה ואחת סגורה.

ואני אכלתי. ניקיתי את הבית. עשיתי קניות לשבת. ישנתי. קמתי. דיברתי בטלפון.
הכל ריאליסטי. הכל הגיוני.

אבל הכל מפורק לגורמים.

ביחד אין הגיון.
יש רק אשה עם חצי פנים.
עם שתי עיניים ועם לב גדול.
והרבה עננים.
אי אפשר לדעת מה יש מאחורי העננים.
הם מסתירים את מה שבפנים.

הכל בנפרד הגיוני.
וביחד הכל מבולבל

ביחד המציאות והחלום מתבלבלים והאנשים של המציאות נכנסים לחלום.
בחלום האנשים מחייכים והם כמו פעם.
והם נשארים.
לתמיד.
גם אם יש עננים וגם כשהכל חשוך.
ואפשר לצייר אותם איך שרוצים.
הכל מותר
אפשר להגיד להם להישאר והם ישארו.
אפשר להגיד להם לחיות והם יחיו.
ואפשר להגיד להם לא לעזוב אף פעם.

גם במציאות יש איש שמחייך.
אבל אחר כך הוא הולך.

ובמציאות אי אפשר להגיד לאף אחד להישאר.
אפשר רק לאכול ולעשות קניות לשבת ולישון. ואז לקום.

היום לימדתי את תומר מה זה סוריאליזם.
הוא אמר שזה דווקא כיף לצייר ככה.

שמות הציירים (מימין לשמאל):
אילת סלצקי  (1996), תומר סלצקי (2011), רנה מגריט (1928)