ליל הסדר (2)

בשנה שעברה לא היה לי איפה להיות.
גם לא כל כך יכולתי לנשום.
השנה יש יותר מידי.
אני גם נושמת קצת יותר טוב.
אתמול קראתי בלוג של ילדה בת 13.
זה הזכיר לי קצת אותי.
אני לא כתבתי בלוג אבל כתבתי ביומן.התחלתי בליל הסדר.חיכינו לסבא.
עכשיו אני לא בת 13 אבל עדיין כותבת.

בשנה שעברה לא היה לי איפה להיות
אבל הכרחתי.
אמא התלבשה יפה במיוחד וחיכתה לי.
אכלנו לחם אבל ידעתי שזה בסדר כי במילא לאף אחד לא אכפת.
לפחות היה טעים.
אולי בגלל שהיה שגרתי.
או אולי הכי לא שגרתי.

אחר כך בכיתי ביחד עם המשפחה של גלעד שליט.
היום הם כבר לא שם.
גם אני כבר לא איפה שהייתי.
כבר לא בוכה אבל לפעמים כן.
אולי גם אני קצת חזרתי מהשבי
למרות שהם עדיין שם.

אי אפשר להציל אותם.
הם כבר לא ייצאו לחופשי.
אני אולי כן.
מצליחה כבר לצאת ולא יודעת אם זה בסדר.

כי השנה פתאום יש לי איפה להיות אבל אני לא אהיה איתם.
לא יודעת אם זה בסדר.

היא במילא לא תגיד לי כלום.
בשנה שעברה היא עוד יכלה.

אני כבר לא בת 13 אבל עדיין כותבת.
אפילו שאני גם יכולה לדבר ויכולה להגיד את כל מה שאני רוצה.
והשנה גם יש לי איפה להיות.
ואולי זה קצת נח שהיא לא יכולה להגיד כי ככה אני יכולה לחשוב את מה שאני רוצה.
ואולי אני יכולה להגיד במקומה שזה בסדר.