בלילה אמא שלי היתה בסדר.
היא הלכה ודיברה ואמרה לי שעכשיו כבר אין לה אפאזיה.
היא אמרה שזו בסך הכל היתה טעות.
היא אמרה שנתנו לה תרופה שלא היו צריכים לתת ולכן היא פתאום
לא
יכלה
לדבר
או
ללכת
או
לחייך
או להיות היא.
אבל יום אחד היא שכחה לקחת את התרופה שאסור היה לה לקחת ואז היא פתאום נהייתה בריאה.
מין טוויסט כזה.
התעוררתי ועדיין היה לילה אבל אמא שלי לא יכלה ללכת
או לדבר או
להיות היא.
אף אחד לא האמין לי שהיא פתאום נרפאה אבל זה היה אמיתי
היא באמת דיברה פתאום
והלכה
פתאום
וחייכה והיתה
היא.
אבל כשסיפרתי לאנשים הם לא האמינו לי.
התעוררתי והיא באמת לא חזרה להיות היא.
כי פעם היא פתאום
לא
דיברה
ופתאום
לא הלכה
ופתאום
לא
חייכה.
אחר כך היא באמת קיבלה תרופה שגרמה לכל הפתאומים האלו להיות עוד יותר גרועים.
והיא עוד יותר לא יכלה לדבר או ללכת או לחייך.
באמת.
לא בחלום.
ולזה כולם מאמינים ואומרים לי שהיא מסכנה ושזה חבל.
באמת.
עצוב.
חבל.
הם גם מוסיפים שהם לא היו רוצים להגיע למצב כזה ומצקצקים.
היא הלכה ודיברה ואמרה לי שעכשיו כבר אין לה אפאזיה.
היא אמרה שזו בסך הכל היתה טעות.
היא אמרה שנתנו לה תרופה שלא היו צריכים לתת ולכן היא פתאום
לא
יכלה
לדבר
או
ללכת
או
לחייך
או להיות היא.
אבל יום אחד היא שכחה לקחת את התרופה שאסור היה לה לקחת ואז היא פתאום נהייתה בריאה.
מין טוויסט כזה.
התעוררתי ועדיין היה לילה אבל אמא שלי לא יכלה ללכת
או לדבר או
להיות היא.
אף אחד לא האמין לי שהיא פתאום נרפאה אבל זה היה אמיתי
היא באמת דיברה פתאום
והלכה
פתאום
וחייכה והיתה
היא.
אבל כשסיפרתי לאנשים הם לא האמינו לי.
התעוררתי והיא באמת לא חזרה להיות היא.
כי פעם היא פתאום
לא
דיברה
ופתאום
לא הלכה
ופתאום
לא
חייכה.
אחר כך היא באמת קיבלה תרופה שגרמה לכל הפתאומים האלו להיות עוד יותר גרועים.
והיא עוד יותר לא יכלה לדבר או ללכת או לחייך.
באמת.
לא בחלום.
ולזה כולם מאמינים ואומרים לי שהיא מסכנה ושזה חבל.
באמת.
עצוב.
חבל.
הם גם מוסיפים שהם לא היו רוצים להגיע למצב כזה ומצקצקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה