יום ראשון, 2 בפברואר 2014

ג'קט בצבע בז'

רק רציתי למצוא את הג'קט הבז' של אבא.
אני יודעת שהוא קיים כי אבא מאד אהב אותו.
אז באתי למחוז הפיליפינים ורציתי לחפש אותו.
אבל הם לא נתנו לי.
הם עלו על כסא ואחר כך על סולם והוציאו עוד ועוד בגדים ואני אמרתי להם שיפסיקו!
צעקתי וצעקתי אבל הם לא הפסיקו
ורובי ציחקקה.
אני לא הבנתי מה מצחיק כי היה לי חם ולא מצאתי את הג'קט הבז'.
אבל היא המשיכה לצחקק ולא הסכימה לרדת מהסולם
ולתת
לי לחפש.

זה היה בחדר שפעם היה של אבא ואמא ואחר כך רק של אמא ועכשיו הוא של אף אחד.
עכשיו יש שם בגדים שהם לא שלהם וצעצועים שהם לא שלהם.
ואני רק רציתי לחפש את הג'קט הבז' בבית שלי
שהוא כבר לא הבית
שלי.

נהיה לי חם למרות שבחוץ היה קר ונהייתה לי סחרחורת והרגשתי שאני עומדת ליפול
למרות
שאני עמדתי
על הרצפה והייתי יציבה
ורובי עמדה על הסולם
ולא היתה יציבה.

אבל אמא רואה את רובי יותר ממני
ומבינה את רובי יותר ממני
ורובי מצחקקת.

והיא יציבה על הסולם הלא יציב
ואני לא יציבה על הרצפה היציבה.
והיה לי חם ורציתי ללכת משם.
אבל לא מצאתי את הג'קט הבז'.

במחוז הפיליפינים אי אפשר למצוא שום דבר
ושום דבר כבר לא מוכר
ויש צעצועים חדשים ובגדים חדשים.

ואין שם ג'קט בז'.


   

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה