בוקר
כשהגעתי לכאן היתה הפסקת חשמל וקצת הסתבכתי עם המפסקים אבל אמרו לי לא לגעת אז לא נגעתי.
פתאום הגיע איש זקן עם פיליפיני צעיר.
הזקן בקושי הלך וראיתי שקשה לו אבל הוא ביקש לראות את התערוכה של השואה.
הוא כנראה מכיר את הצייר של התערוכה של השואה כי קרא לו בשמו הפרטי.
הוא בעצם לא ביקש לראות את התערוכה של השואה.
הוא רק קרא בשמו של הצייר.
אבל הספיקה לי מילה אחת כדי להבין מה הוא רוצה.
נהייתי טובה בזה.
כשאמא שלי אומרת "חשמל" אני מבינה שהיא רוצה שאבדוק אם חשבון החשמל שלהם שולם.
היא זוכרת טוב מאד מתי צריכים לשלם את חשבון החשמל.
ואתמול היא אמרה לי "נפטר" והבנתי שהיא רוצה לשאול מה שלום החברה שלי שאבא שלה נפטר.
אבא שלה היה בריא ובכלל לא כל כך מבוגר אבל הוא נפטר.
אבא שלי עוד לא נפטר למרות שכולם כבר מתכוננים לזה כמה שנים טובות.
גם הוא מתכונן.
הוא נפרד ממני כל ערב מחדש כבר כמה שנים.
אבל הוא עוד לא נפטר.
אז אמא שלי התעניינה
בחברה שלי.
הבנתי על פי מילה אחת.
כאב לי הלב לומר לאיש הזקן שהגלריה עדיין סגורה אז אמרתי שפתוח ושאפשר להיכנס.
הצטערתי לרגע שהתערוכה שהוא רוצה לראות היא בקומה העליונה.
הנחתי שיהיה לו קשה לעלות.
אבל הוא עלה.
הוא לא אמר לי תודה ומבטו היה מפוקס על נקודה לא ברורה באופק.
הפיליפיני אמר תודה וחייך.
הם יצאו לאחר כמה דקות ונראה היה כי הפיליפיני ממהר לעזוב את המקום.
אבל האיש הזקן היה נחוש בדעתו להמשיך ונכנס לתערוכת הצילום בקומת הביניים
אני לא יודעת אם הוא רצה לראות את הצילומים
אולי הוא חשב שגם שם יש ציורים של החבר שלו שהיה בשואה.
אולי הוא לא חשב כלום ופשוט נכנס כי הדלת היתה פתוחה וכשיש דלת פתוחה נהוג להיכנס.
אני לא יודעת אם הוא נהנה.
הפיליפיני אמר תודה וחייך ואז הם הלכו.
אני מניחה שהפיליפיני החליט מתי חוזרים ומה יעשו כשיחזרו הביתה.
יכול להיות שהאיש הזקן לא ירצה לעשות את מה שהפיליפיני יחליט בשבילו אבל לא תהיה לו כל כך ברירה.
הוא יאכל את מה שהפיליפיני יכין לו והוא יילך לנוח כשהפיליפיני יאמר לו.
אולי לא.
אולי האיש הזקן יודע מה הוא רוצה ויצליח להגיד לו.
כשהגעתי לכאן היתה הפסקת חשמל וקצת הסתבכתי עם המפסקים אבל אמרו לי לא לגעת אז לא נגעתי.
פתאום הגיע איש זקן עם פיליפיני צעיר.
הזקן בקושי הלך וראיתי שקשה לו אבל הוא ביקש לראות את התערוכה של השואה.
הוא כנראה מכיר את הצייר של התערוכה של השואה כי קרא לו בשמו הפרטי.
הוא בעצם לא ביקש לראות את התערוכה של השואה.
הוא רק קרא בשמו של הצייר.
אבל הספיקה לי מילה אחת כדי להבין מה הוא רוצה.
נהייתי טובה בזה.
כשאמא שלי אומרת "חשמל" אני מבינה שהיא רוצה שאבדוק אם חשבון החשמל שלהם שולם.
היא זוכרת טוב מאד מתי צריכים לשלם את חשבון החשמל.
ואתמול היא אמרה לי "נפטר" והבנתי שהיא רוצה לשאול מה שלום החברה שלי שאבא שלה נפטר.
אבא שלה היה בריא ובכלל לא כל כך מבוגר אבל הוא נפטר.
אבא שלי עוד לא נפטר למרות שכולם כבר מתכוננים לזה כמה שנים טובות.
גם הוא מתכונן.
הוא נפרד ממני כל ערב מחדש כבר כמה שנים.
אבל הוא עוד לא נפטר.
אז אמא שלי התעניינה
בחברה שלי.
הבנתי על פי מילה אחת.
כאב לי הלב לומר לאיש הזקן שהגלריה עדיין סגורה אז אמרתי שפתוח ושאפשר להיכנס.
הצטערתי לרגע שהתערוכה שהוא רוצה לראות היא בקומה העליונה.
הנחתי שיהיה לו קשה לעלות.
אבל הוא עלה.
הוא לא אמר לי תודה ומבטו היה מפוקס על נקודה לא ברורה באופק.
הפיליפיני אמר תודה וחייך.
הם יצאו לאחר כמה דקות ונראה היה כי הפיליפיני ממהר לעזוב את המקום.
אבל האיש הזקן היה נחוש בדעתו להמשיך ונכנס לתערוכת הצילום בקומת הביניים
אני לא יודעת אם הוא רצה לראות את הצילומים
אולי הוא חשב שגם שם יש ציורים של החבר שלו שהיה בשואה.
אולי הוא לא חשב כלום ופשוט נכנס כי הדלת היתה פתוחה וכשיש דלת פתוחה נהוג להיכנס.
אני לא יודעת אם הוא נהנה.
הפיליפיני אמר תודה וחייך ואז הם הלכו.
אני מניחה שהפיליפיני החליט מתי חוזרים ומה יעשו כשיחזרו הביתה.
יכול להיות שהאיש הזקן לא ירצה לעשות את מה שהפיליפיני יחליט בשבילו אבל לא תהיה לו כל כך ברירה.
הוא יאכל את מה שהפיליפיני יכין לו והוא יילך לנוח כשהפיליפיני יאמר לו.
אולי לא.
אולי האיש הזקן יודע מה הוא רוצה ויצליח להגיד לו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה