קירות

הקירות כל כך עירומים פתאום.
במקום תמונות נותרו ריבועים לבנים ונקיים ומסביבם שחור. פעם חשבתי שהלבן סביבם הוא לבן אבל הוא בעצם שחור.
רק כשהורדתי את התמונות פתאום יכולתי לראות שמה שחשבתי שהוא לבן הוא בעצם שחור.

הן גרו פה הרבה זמן, התמונות.
חלקן אפילו באו איתי עוד משם.
הן אולי הדבר היחידי שנשאר לי משם.
אין לי הרבה משם.
ועכשיו אני הופכת את שם למחסן.
לא כל כך נעים לי אבל אין ברירה.

אף אחד משם כבר לא יכול לעזור לי כמו אז.
כמו בפעם שהעברתי את התמונות לכאן והקיר באמת היה לבן.
ועכשיו שם זה באמת מחסן.
מחסן של דברים ישנים ושל אנשים ישנים.
דברים שכבר לא כל כך צריכים אבל אי אפשר לזרוק.
וגם אנשים
שלא
כל כך
צריכים
אבל
אי אפשר לזרוק.

הדברים שאני צריכה נמצאים בתוך ארגזים.
אני כבר לא זוכרת איפה הם ומה יש בתוך הארגזים.
אבל החלטתי לשים אותם בארגזים אז כנראה שאני צריכה אותם ושהם לא שייכים לשם.
אני דווקא זוכרת טוב מאד את מה שזרקתי
או את מה ששמתי שם
במחסן.

אבל אני כבר לא צריכה אותם.

הייתי צריכה להוריד את התמונות כדי לראות שיש סביבן לכלוך.
להבין שהקירות לא באמת היו נקיים.
לדעת שהלבן בעצם היה שחור.

נשארו לי עוד ארבעה לילות עם ריבועים לבנים בקירות.
ואחר כך יהיה לי בית חדש עם קירות ורודים.



















The magic button — Make Everything OK