מנוחה

השבוע אמא שלי כמעט מתה
אבל עכשיו היא חיה.

חשבתי שנוכל ללכת לבדוק מה איתה ואז לעשות משהו כייפי כי היה יום ממש יפה.
בשבת היה יום ממש יפה.
אז אמרנו שרק נקפוץ ואז נצא לטבע.
אבל אז היא כמעט מתה אז לא יכולנו.

ביום ראשון הייתי אמורה ללכת לכנס על שתיקה.
חשבתי שאוכל להבין קצת יותר מהי שתיקה ולמה היא טובה לנו.
חשבתי שדווקא אם אתעסק עם השתיקה אוכל לקבל אותה.

אבל לא יכולתי ללכת כי אמא שלי כמעט מתה
והיתה הרבה שתיקה.
לא בכנס.
באמת.

עכשיו היא חיה.
היא כבר לא כל כך שותקת והיא אפילו אמרה לי שאני צריכה להסתפר.
עכשיו אין מזג אוויר יפה בחוץ.
וכנראה גם לא יהיה בשבת.
יש רוחות ואמרו שיהיו סופות חול.
אמור גם להגיע סוף העולם ואז כולנו נתפוגג ונתחיל מחדש.

סבא של מת בחנוכה וחשבתי שאמא שלי גם.
כבר חשבתי שאולי עדיף.
אבל היא החליטה שלא.
היא גם אמרה לי שאני צריכה להסתפר.
חשבתי לקבוע תור להסתפר אבל אני לא יכולה כי היא חיה אז אני צריכה ללכת להיות לידה.
אם היא היתה מתה לא הייתי צריכה להיות לידה ואז אולי
הייתי
יכולה להסתפר.

אז היה שקט והייתי יכולה ללכת לכנס על השתיקה ולא
לשמוע
את השתיקה שלה בעצמי.
הייתי יכולה לנוח כי גם היא היתה נחה.
והיא לא היתה סובלת
ואולי היא גם היתה מצליחה לדבר במקום אחר
ולהגיד לי מה היא רוצה.

בקניון שליד בית החולים ראיתי ילד בן שלש בלי שיער מחובר לאינפוזיות.
אבא שלו קנה לו בלון כי הוא ביקש.
הוא ידע מה הוא רצה.
גם אמא שלי ידעה מה היא רצתה.
הילד הזה צריך לחיות עוד הרבה זמן.
הוא רק בן שלש.
אבל
הוא בטח
לא
יחיה.