אתמול קניתי שלט לדלת.
אחרי 8 וחצי שנים בדירה הזמנית שלי החלטתי לקנות שלט.
בהתחלה חשבתי שבמילא אעזוב את הדירה אחרי שנה אז אין טעם להשקיע. הייתי בטוחה שלא יהיה לי אומץ להסתדר בעצמי ואחזור לגור עם ההורים. או עם בן זוג. כן, הצהרתי שאגור לבד רק עד שאמצא מישהו.הרי היה לי ברור שזוהי רק דירת ביניים עד לשלב הבא. אבל אחרי שעברה שנה והבנתי שאני נשארת, החלטתי שעדיף שלא ידעו שאני גרה לבד. בכל זאת, זה לא כל כך בטוח. והרי היה את המקרה ההוא בו השארתי את המפתח מחוץ לדלת בטעות ושמעתי שמישהו מנסה להיכנס אלי הביתה ב-2 בלילה. ואז ממש הרגשתי בסרט. בייחוד שלקחתי סכין מטבח ונכנסתי איתו מתחת לשמיכות והתקשרתי להורים שלי שיבואו לקחת אותי.
מה לא הייתי נותנת עכשיו כדי שיבוא פורץ באמצע הלילה ואוכל להתקשר להורים שיבואו לחלץ אותי.
אבא שלי בא וגם אמא ולקחו אותי אליהם. אפילו שהתברר שהאדם שדפק בדלת פשוט ניסה להחזיר לי את המפתח שנותר במנעול.אבל פחדתי להיות לבד אז נסעתי עם אבא ואמא וישנתי אצלם.כי אז יכולתי.
ועכשיו לא.
אז לא קניתי שלט לדלת.
ואז חשבתי שעדיף כך.שלא אהיה מזוהה עם המקום הזה, כי הוא לא באמת שלי. הוא עדיין זמני פשוט.
למרות שהכיל כל כך הרבה.
ורק שם הוא יכול למצוא אותי.ואם אזוז משם הוא לא יידע.
אז עדיף לא לקנות שלט.
ואתמול פתאום החלטתי שכן.ראיתי את השלט הסתמי הזה שכתוב עליו "אף אחת".מין משחק מילים כזה. ציור של גברת עם אף שאפשר להזיז אותו. חשבתי שיהיה נחמד לתלות אותו בכניסה לבית. ככה אנשים יוכלו לשחק עם האף בזמן שמחכים שאפתח את הדלת.למרות שכמה כבר יחכו? הרי אפשר לחשוב שהדירה שלי כל כך גדולה שלוקח לי שעות לפתוח. גם אם אני באמצע משהו. גם אם אני ב(חצי) חדר השני.אבל עדיין, חשבתי שיהיה נחמד.
אבל אז אמרו לי שזה מוריד מערכי, לקרוא לעצמי "אף אחת".
לא חשבתי על זה.מה זה אומר? שאני חושבת שאני אף אחת?
אבל קניתי.
ותליתי.
ואז חשבתי שאם יהיה שלט אנונימי על הדלת אולי הוא יחשוב שאני כבר לא גרה שם.
ופתאום זה לא כל כך הפחיד אותי.
ואז נבהלתי. נבהלתי שזה כבר לא כל כך מפחיד אותי.
ואז גם הבנתי שאולי אני האף אחת מהשיר. ההיא שלא תופסים את המקום שלה בלב שלו.
וככה אני נשארת אף אחת מיוחדת.
ומי שירצה למצוא אותי יידע.
אחרי 8 וחצי שנים בדירה הזמנית שלי החלטתי לקנות שלט.
בהתחלה חשבתי שבמילא אעזוב את הדירה אחרי שנה אז אין טעם להשקיע. הייתי בטוחה שלא יהיה לי אומץ להסתדר בעצמי ואחזור לגור עם ההורים. או עם בן זוג. כן, הצהרתי שאגור לבד רק עד שאמצא מישהו.הרי היה לי ברור שזוהי רק דירת ביניים עד לשלב הבא. אבל אחרי שעברה שנה והבנתי שאני נשארת, החלטתי שעדיף שלא ידעו שאני גרה לבד. בכל זאת, זה לא כל כך בטוח. והרי היה את המקרה ההוא בו השארתי את המפתח מחוץ לדלת בטעות ושמעתי שמישהו מנסה להיכנס אלי הביתה ב-2 בלילה. ואז ממש הרגשתי בסרט. בייחוד שלקחתי סכין מטבח ונכנסתי איתו מתחת לשמיכות והתקשרתי להורים שלי שיבואו לקחת אותי.
מה לא הייתי נותנת עכשיו כדי שיבוא פורץ באמצע הלילה ואוכל להתקשר להורים שיבואו לחלץ אותי.
אבא שלי בא וגם אמא ולקחו אותי אליהם. אפילו שהתברר שהאדם שדפק בדלת פשוט ניסה להחזיר לי את המפתח שנותר במנעול.אבל פחדתי להיות לבד אז נסעתי עם אבא ואמא וישנתי אצלם.כי אז יכולתי.
ועכשיו לא.
אז לא קניתי שלט לדלת.
ואז חשבתי שעדיף כך.שלא אהיה מזוהה עם המקום הזה, כי הוא לא באמת שלי. הוא עדיין זמני פשוט.
למרות שהכיל כל כך הרבה.
ורק שם הוא יכול למצוא אותי.ואם אזוז משם הוא לא יידע.
אז עדיף לא לקנות שלט.
ואתמול פתאום החלטתי שכן.ראיתי את השלט הסתמי הזה שכתוב עליו "אף אחת".מין משחק מילים כזה. ציור של גברת עם אף שאפשר להזיז אותו. חשבתי שיהיה נחמד לתלות אותו בכניסה לבית. ככה אנשים יוכלו לשחק עם האף בזמן שמחכים שאפתח את הדלת.למרות שכמה כבר יחכו? הרי אפשר לחשוב שהדירה שלי כל כך גדולה שלוקח לי שעות לפתוח. גם אם אני באמצע משהו. גם אם אני ב(חצי) חדר השני.אבל עדיין, חשבתי שיהיה נחמד.
אבל אז אמרו לי שזה מוריד מערכי, לקרוא לעצמי "אף אחת".
לא חשבתי על זה.מה זה אומר? שאני חושבת שאני אף אחת?
אבל קניתי.
ותליתי.
ואז חשבתי שאם יהיה שלט אנונימי על הדלת אולי הוא יחשוב שאני כבר לא גרה שם.
ופתאום זה לא כל כך הפחיד אותי.
ואז נבהלתי. נבהלתי שזה כבר לא כל כך מפחיד אותי.
ואז גם הבנתי שאולי אני האף אחת מהשיר. ההיא שלא תופסים את המקום שלה בלב שלו.
וככה אני נשארת אף אחת מיוחדת.
ומי שירצה למצוא אותי יידע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה