ניקיון

שטפתי את הבית כדי לנקות הכל. הכל נראה לי מלוכלך פתאום. מלא אבק. וגם השתעלתי קצת. והיה דביק וחם ומגעיל. ובאמת לא היה לי משהו יותר טוב לעשות. אז שטפתי את הבית.למרות שכבר לבשתי שמלה יפה. ולמרות שכבר הייתי יפה. הרגשתי לא יפה והכל היה מלוכלך. אז החלטתי לנקות.

וגם חשבתי עליה שפעם היתה מנקה בשבילי. רק כי הייתי מפונקת ורק כי היא רצתה. כי ככה אמא עושה.

ואז קיבלתי מכה בראש. אבל לא בכיתי. כי ידעתי שבמילא אין מי שישמע. גם לא אמא כי הסופר שובת. אף אחד לא יבין את המשפט הזה כי גם אני לא. אז לא בכיתי. כאב לי קצת, לא הרבה. לא כמו אז. ואז היא באה איתי למרות שעברה רק שנה וקצת.ועכשיו לא יכולה.

אז החלטתי שכואב לי הראש וזה היה קל כי ראש זה דבר קונקרטי. כמו הרגליים שנפצעו ויכולתי לבכות . כנראה שניסיתי יותר מידי לא לבכות מבפנים אז בסוף הייתי צריכה לבכות מבחוץ.

אז בסוף בגלל שניקיתי נהיה שוב מלוכלך. לא באמת. בחוץ נקי ומריח טוב. רק בפנים. כי שוב נסיתי לתקן וקילקלתי.

וילד בן שמונה אמר לי שגם חבר שלו קיבל מכה בראש ונהייתה לו בלוטה אבל בסוף זה עבר כי בחיים הכל עובר. ואז בכיתי כי הוא צודק. וקינאתי בו כי הוא יכול לחשוב ככה ואני כבר לא. כי אני יודעת שגם אם יעבור יהיה משהו רע אחר שיקרה.

וצדקתי כי היום היא שוב נפלה. אבל אמרה שהיא בסדר.אז לא בכיתי.

ועכשיו עוד כואבות לי הרגליים אבל רק קצת.
וכואב לי הראש אבל רק קצת.
וכואב לי הלב הרבה.

ופתאום הוא חייך אליי ונהיה לי טוב.

ואז נזכרתי שעברו שלש שנים.