כשציפורים מפסיקות לזוז הן מתות

ניסיתי לצייר עלים
אבל הם זזו.
אז ציירתי ציפורים
בכאילו.
זה מוזר
שהעלים זזו
והציפורים לא
כי הציפורים היו בכאילו
והעלים לא.
לפעמים ציפורים מפסיקות לזוז.
בייחוד כשהן לא אמיתיות אלא רק
בציור.

כשציפורים מפסיקות לזוז הן מתות.

חזרתי אתמול לשכונה
אני לא רחוקה.
אני תמיד שם.
אתמול היה שם הרבה מוות.
היו אנשים ששייכים לפעם אבל גם שייכים לעכשיו
וכולם התערבבו.
הייתי במרפסת שדומה לאותה מרפסת אבל היא לא אותה מרפסת.
אותו נוף.
אותם אנשים ממול.
אותו דבר בדיוק
אבל לא
בדיוק.

מי שאמור להיות חי מת
ומי שאמור להיות מת חי.
היו הרבה צעקות ועשן
ומקרר שלא עובד
אבל כולם חיים.

כשציפורים מפסיקות לזוז הן מתות.

יכול להיות שהעלים ימשיכו לזוז
והציפורים תמשכנה לעוף
עוד הרבה
זמן.

והמקרר ימשיך להיות חם
וזה יהיה מסוכן
ונצטרך לטפל
מיד
דחוף
כי זה מסוכן.

יש מקררים שמתחממים
ומתפוצצים
והכל נגמר.
אבל המקרר שלהם אף פעם לא נגמר
יתקנו אותו בסוף
או שיחליפו.
תמיד מתקנים או מחליפים
את המקרר
או את מכונת הכביסה
או את הטלוויזיה.
שום דבר שם אף פעם לא נגמר באמת.
רק ממשיך וממשיך וממשיך
וממשיך לעוף
ולזוז
ואף פעם לא עוצר.

ואולי הגיע הזמן שיעצור!

שלא יהיו יותר מקררים חמים
שלא יצטרכו לתקן כלום
שציפורים סוף סוף יפסיקו
לעוף באמת.

אבל שם הכל הפוך.
החיים מתים
והמתים חיים.
והחיים לא אומרים כלום.
צריכים לדבר אבל לא מדברים.
ובאמת עוצרים.
אבל לא נגמרים
חיים.

בלי לדבר

כשציפורים מפסיקות לזוז הן מתות.