צעדים
הכל מתחיל מצעדים.
זהו פוסט ראש השנה.
אני לא צריכה לקרוא את פוסט ראש השנה שלי בשנה שעברה כדי לדעת שהכל היה אחרת.
עשיתי צעד אחד קטן מאז.
והצעד הזה הוביל לעוד צעד.
כל צעד הוא מזערי והוא מתחבר לעוד צעד מזערי וכל הצעדים המזעריים מתחברים ביחד לצעדי ענק
אפילו שיש לי רגליים קטנות
לפעמים ההתקדמות הפרקטית לא מקבילה להתקדמות הנפשית
לפעמים עושים דברים שיודעים שהם נכונים אבל לא מוכנים להם.
אבל אם יודעים שהם נכונים זה בסדר לעשות אותם גם אם הלב צריך עוד קצת זמן.
לפעמים עדיין צריך ללכת לסופר הישן כי רק שם יש לף לף *
זה בסדר
מתישהו אני לא אצטרך ללכת לסופר הישן ואולי אני גם לא אצטרך לף לף
אבל עכשיו אני עדיין צריכה וזה בסדר.
מותר לי לרצות לף לף.
מותר לי גם לאכול לחמים אחרים ואפילו לאהוב אותם
אבל זה בסדר שאני עדיין צריכה ללכת לסופר הישן כדי לקנות לף לף
כי רק שם יש.
עשיתי צעד קטן בשנה החולפת ואפילו רציתי לעשות אותו.
פעם לא רציתי וגם לא ידעתי איך.
וכשכן רציתי פתאום ידעתי איך.
הייתי צריכה בסך הכל לחייך ולהגיד כן וגם לרצות לחייך ולהגיד כן.
ואחר כך עשיתי עוד צעד קטן והיה יותר קל.
ואחרי שעשיתי עוד צעד קטן היה גם יותר קל לעשות צעדים גדולים יותר.
ואפילו לרצות לעשות אותם.
לפעמים אני עדיין רוצה לחזור לשם ואני קצת מתגעגעת לשכנים שעושים רעש ולאמבטיה עם ההצפה.
לפעמים אני אפילו רוצה להרגיש לבד ולבכות שאני לבד.
אבל אחר כך אני נזכרת שאני לא רוצה להרגיש לבד ולבכות שאני לבד
ולא מתחשק לי יותר לשמוע את הרעש של השכנים.
אז זה בסדר שלפעמים אני עדיין רוצה לחשוב שאני אף אחת ולסלק את המים באמבטיה עם המגב
כי אני יודעת שעכשיו אין לי הצפות במקלחת אבל שאני עדיין צריכה לסלק את המים עם המגב.
אז זה בסדר שאני רוצה ללכת לסופר הישן עם האנשים הישנים והשיחות הישנות
כי אני יודעת שלפני שנה חשבתי שהם תמיד יהיו
גם עכשיו אני יודעת שהם תמיד יהיו אבל אני גם יודעת שלידם יהיו גם אנשים חדשים ולחמים חדשים ושיחות חדשות
וזה בסדר.
לפעמים זה בסדר לעשות כמה צעדים אחורה כשבמקביל עושים עוד כמה צעדים קדימה.
לפעמים זה בסדר שהגוף צועד במרץ ודוחף קדימה
ושהלב הולך אחריו מאחור יותר באטיות.
אבל הוא הולך.
הוא לא נתקע במקום.
הוא הולך.
רק קצת יותר לאט.
לכן זה בסדר.
מותר לו להיות קצת יותר איטי כי בסוף הוא גם יגיע.
הוא גם יעשה את הצעד ובסוף יכול להיות שהוא יעשה אותו יותר מהר מהגוף ויגיע ראשון.
יש הרבה לחמים בסופר.
מותר לאהוב את הישנים.
ומותר לטעום גם את החדשים.
וגם מותר לאכול את שניהם ביחד ולשמוח.
הכל מתחיל מצעדים.
תינוקות עושים צעדים ונופלים.
גם אנשים מבוגרים עושים צעדים ונופלים.
אבל בסוף כולם עושים את הצעדים האלו
כל אחד בקצב שלו.
זהו פוסט ראש השנה.
אני לא צריכה לקרוא את פוסט ראש השנה שלי בשנה שעברה כדי לדעת שהכל היה אחרת.
עשיתי צעד אחד קטן מאז.
והצעד הזה הוביל לעוד צעד.
כל צעד הוא מזערי והוא מתחבר לעוד צעד מזערי וכל הצעדים המזעריים מתחברים ביחד לצעדי ענק
הכל מתחיל מצעדים.
זהו פוסט ראש השנה.
אני לא צריכה לקרוא את פוסט ראש השנה שלי בשנה שעברה כדי לדעת שהכל היה אחרת.
עשיתי צעד אחד קטן מאז.
והצעד הזה הוביל לעוד צעד.
כל צעד הוא מזערי והוא מתחבר לעוד צעד מזערי וכל הצעדים המזעריים מתחברים ביחד לצעדי ענק
אפילו שיש לי רגליים קטנות
לפעמים ההתקדמות הפרקטית לא מקבילה להתקדמות הנפשית
לפעמים עושים דברים שיודעים שהם נכונים אבל לא מוכנים להם.
אבל אם יודעים שהם נכונים זה בסדר לעשות אותם גם אם הלב צריך עוד קצת זמן.
לפעמים עדיין צריך ללכת לסופר הישן כי רק שם יש לף לף *
זה בסדר
מתישהו אני לא אצטרך ללכת לסופר הישן ואולי אני גם לא אצטרך לף לף
אבל עכשיו אני עדיין צריכה וזה בסדר.
מותר לי לרצות לף לף.
מותר לי גם לאכול לחמים אחרים ואפילו לאהוב אותם
אבל זה בסדר שאני עדיין צריכה ללכת לסופר הישן כדי לקנות לף לף
כי רק שם יש.
עשיתי צעד קטן בשנה החולפת ואפילו רציתי לעשות אותו.
פעם לא רציתי וגם לא ידעתי איך.
וכשכן רציתי פתאום ידעתי איך.
הייתי צריכה בסך הכל לחייך ולהגיד כן וגם לרצות לחייך ולהגיד כן.
ואחר כך עשיתי עוד צעד קטן והיה יותר קל.
ואחרי שעשיתי עוד צעד קטן היה גם יותר קל לעשות צעדים גדולים יותר.
ואפילו לרצות לעשות אותם.
לפעמים אני עדיין רוצה לחזור לשם ואני קצת מתגעגעת לשכנים שעושים רעש ולאמבטיה עם ההצפה.
לפעמים אני אפילו רוצה להרגיש לבד ולבכות שאני לבד.
אבל אחר כך אני נזכרת שאני לא רוצה להרגיש לבד ולבכות שאני לבד
ולא מתחשק לי יותר לשמוע את הרעש של השכנים.
אז זה בסדר שלפעמים אני עדיין רוצה לחשוב שאני אף אחת ולסלק את המים באמבטיה עם המגב
כי אני יודעת שעכשיו אין לי הצפות במקלחת אבל שאני עדיין צריכה לסלק את המים עם המגב.
אז זה בסדר שאני רוצה ללכת לסופר הישן עם האנשים הישנים והשיחות הישנות
כי אני יודעת שלפני שנה חשבתי שהם תמיד יהיו
גם עכשיו אני יודעת שהם תמיד יהיו אבל אני גם יודעת שלידם יהיו גם אנשים חדשים ולחמים חדשים ושיחות חדשות
וזה בסדר.
לפעמים זה בסדר לעשות כמה צעדים אחורה כשבמקביל עושים עוד כמה צעדים קדימה.
לפעמים זה בסדר שהגוף צועד במרץ ודוחף קדימה
ושהלב הולך אחריו מאחור יותר באטיות.
אבל הוא הולך.
הוא לא נתקע במקום.
הוא הולך.
רק קצת יותר לאט.
לכן זה בסדר.
מותר לו להיות קצת יותר איטי כי בסוף הוא גם יגיע.
הוא גם יעשה את הצעד ובסוף יכול להיות שהוא יעשה אותו יותר מהר מהגוף ויגיע ראשון.
יש הרבה לחמים בסופר.
מותר לאהוב את הישנים.
ומותר לטעום גם את החדשים.
וגם מותר לאכול את שניהם ביחד ולשמוח.
הכל מתחיל מצעדים.
תינוקות עושים צעדים ונופלים.
גם אנשים מבוגרים עושים צעדים ונופלים.
אבל בסוף כולם עושים את הצעדים האלו
כל אחד בקצב שלו.
זהו פוסט ראש השנה.
אני לא צריכה לקרוא את פוסט ראש השנה שלי בשנה שעברה כדי לדעת שהכל היה אחרת.
עשיתי צעד אחד קטן מאז.
והצעד הזה הוביל לעוד צעד.
כל צעד הוא מזערי והוא מתחבר לעוד צעד מזערי וכל הצעדים המזעריים מתחברים ביחד לצעדי ענק
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה