בניינים

לפני עשור התפוצצו שני בניינים.

גם היום מתפוצצים אבל קצת אחרת.
היום מתפוצצים בניינים אבל אנשים לא מתים. אנשים ממשיכים לחיות בבניינים שלא שלהם.
ובחיים שלא שלהם. ובמציאות שלא שלהם.
היום מתפוצצים בניינים בכאילו.
ולכן שום דבר לא קרה.
הכל רגיל.

פעם התפוצצו בניינים באמת ולכן אפשר היה לתקן.
כל מה שקורס מורם למעלה וכל מה שנשבר מודבק מחדש.
אבל כשבניינים מתפוצצים רק בכאילו אי אפשר לתקן .
וגם אנשים אי אפשר לתקן.
צריך לתקן באמת אבל אי אפשר כי הכל בכאילו.

הבניינים שמתפוצצים היום מפוצצים איתם את כל מה שחשוב.
האבנים ממשיכות לעמוד והבטון יציב.
אבל בתוך תוכם הם נעלמים.
הם לא מה שהיו פעם ואי אפשר לתקן.
קודם נופל חדר אחד ואחר כך שני.
ופתאום אנשים חדשים וחוקים חדשים.
ופתאום אין לילה ואין יום והכל שונה.
אי אפשר לבוא יותר. אי אפשר לבכות. צריך לבנות מחדש.
עד שהבניינים יקרסו שוב.

לפני עשור התפוצצו שני בניינים.

וגם היום.