היה לי שבוע לא טוב.
הראש שלי, שגם ככה לא מפסיק לפעול, עבד שעות נוספות. כנראה שגם לו זה היה יותר מידי והוא אמר לי להפסיק. כי בסוף לא יכולתי יותר ואז התחלתי לרעוד וגם קצת הפסקתי לנשום. אף אחד לא עזר. אמרו שאני מגזימה. אמרו לי שהכל בסדר.
למרות שכן עזרו לי.
אז ניסיתי לפרק לגורמים.
כמו שאמרו לי.
בהתחלה הוא נפל ואחר כך היא אבל הם בסדר.
אז זה עבר. זה מאחור. הכל בסדר.
הלאה.
אחר כך נחתכתי. שוב עם דם. שוב אולי כדי להגיד שגם אני צריכה עזרה. שוב כדי להגיד שגם לי כואב. כדי להוכיח שגם לי יורד דם. למרות שלא רציתי בכלל. זה פשוט הראש הזה. זה שעובד שעות נוספות. כל כך הרבה הוא עבד שגרם לי לפיזור דעת. וכשלרגע אחד הפסקתי לחשוב נפצעתי.ואז לא עזרו לי.
הכל לבד.
אבל טיפלתי בזה והכל בסדר.
ואחר כך האוטו שלי.
מרדכי.
אני באמת אוהבת אותו.
אפילו הגנתי עליו כשאמרו לי שהוא ישן. שאני צריכה להחליף אותו
אמרתי שהוא חזק. שהוא לא עושה בעיות. שהוא שלי.
אבל גם הוא בגד בי.
נסעתי אחורה ולא יכולתי לעצור.עוד ועוד ועוד ולא יכולתי להפסיק. אמרתי לו לעצור אבל הוא לא. בסוף כיביתי את המנוע והוא עצר. גם הוא היה צריך לחשוב. קצת כמוני.
הכל בסדר.
לא קרה כלום.
אף אחד לא נפגע.
לא אני ולא מרדכי.
ומאחורה צפרו לי וקיללו אותי כי חסמתי את היציאה מהחנייה.
אני באמת מצטערת שעצרתי כי לא רציתי למות.
אולי רצו שאמות אבל שלא אחסום את החנייה.
וגם קיבלתי שני דוח"ות.
אבל הכל בסדר.
לא קרה לי כלום.
גם זה מאחוריי.
ואמרו לי שאני מגזימה.
אמרו לי לפרק הכל לגורמים ושהכל בסדר.
אז המשכתי לפרק.
ואז היו להבות.
בבית.
רק רציתי לאכול ארוחת בוקר, אבל פתאום נהייתה אש.
עמדתי כמה דקות והסתכלתי עלייה. היא דווקא היתה יפה האש.
צבעונית כזו.עם אדום וכתום ולמעלה קצת סגול. רציתי להשאיר אותה עוד קצת כי פתאום הראש שלי לא חשב כל כך.
פתאום היה רגוע כשהיתה אש. היה חם אבל חם נעים.
אבל בסוף הוא חזר לעבוד ואמר לי לכבות את האש. אז לקחתי קנקן מים ושפכתי עליה היא כבתה.
הכל בסדר.
ואחר כך העבודה.
יש כל כך הרבה. וכולם צריכים אותי.לעשות את זה ואת ההוא והכל דחוף.
וגם לא רוצים אותי.
נלחמים עליי אבל לא באמת. ובסוף כבר אין סיכוי. אין ברירה. אני אצטרך ללכת. ככה זה. הכל בירוקרטיה. אני טובה אבל אין מה לעשות. אולי עדיף ככה, אומרים לי. אולי זה מה שצריך לקרות.
הכל בסדר.
והראש כואב כל הזמן. הוא לא מפסיק. אני מנסה להגיד לו להפסיק!
אבל הוא לא.
הוא עובד ועובד. גם בלילה הוא עובד. וגם בלילה חלומות. כל הזמן חלומות.
והפעם חתול. חתול ששורט אותי ואחר כך מת.
התחלתי לחלום על חתולים מתים.
היה יותר טוב כשהייתי חולמת על אנשים אהובים שעוזבים מאשר על חתולים מתים.
הם היו עוזבים אבל גם אהובים. הם חיבקו אותי קצת והיה לי טוב לפני שעזבו.
עכשיו חולמת רק על חתולים מתים.
אבל העיקר שהכל בסדר.
הראש שלי, שגם ככה לא מפסיק לפעול, עבד שעות נוספות. כנראה שגם לו זה היה יותר מידי והוא אמר לי להפסיק. כי בסוף לא יכולתי יותר ואז התחלתי לרעוד וגם קצת הפסקתי לנשום. אף אחד לא עזר. אמרו שאני מגזימה. אמרו לי שהכל בסדר.
למרות שכן עזרו לי.
אז ניסיתי לפרק לגורמים.
כמו שאמרו לי.
בהתחלה הוא נפל ואחר כך היא אבל הם בסדר.
אז זה עבר. זה מאחור. הכל בסדר.
הלאה.
אחר כך נחתכתי. שוב עם דם. שוב אולי כדי להגיד שגם אני צריכה עזרה. שוב כדי להגיד שגם לי כואב. כדי להוכיח שגם לי יורד דם. למרות שלא רציתי בכלל. זה פשוט הראש הזה. זה שעובד שעות נוספות. כל כך הרבה הוא עבד שגרם לי לפיזור דעת. וכשלרגע אחד הפסקתי לחשוב נפצעתי.ואז לא עזרו לי.
הכל לבד.
אבל טיפלתי בזה והכל בסדר.
ואחר כך האוטו שלי.
מרדכי.
אני באמת אוהבת אותו.
אפילו הגנתי עליו כשאמרו לי שהוא ישן. שאני צריכה להחליף אותו
אמרתי שהוא חזק. שהוא לא עושה בעיות. שהוא שלי.
אבל גם הוא בגד בי.
נסעתי אחורה ולא יכולתי לעצור.עוד ועוד ועוד ולא יכולתי להפסיק. אמרתי לו לעצור אבל הוא לא. בסוף כיביתי את המנוע והוא עצר. גם הוא היה צריך לחשוב. קצת כמוני.
הכל בסדר.
לא קרה כלום.
אף אחד לא נפגע.
לא אני ולא מרדכי.
ומאחורה צפרו לי וקיללו אותי כי חסמתי את היציאה מהחנייה.
אני באמת מצטערת שעצרתי כי לא רציתי למות.
אולי רצו שאמות אבל שלא אחסום את החנייה.
וגם קיבלתי שני דוח"ות.
אבל הכל בסדר.
לא קרה לי כלום.
גם זה מאחוריי.
ואמרו לי שאני מגזימה.
אמרו לי לפרק הכל לגורמים ושהכל בסדר.
אז המשכתי לפרק.
ואז היו להבות.
בבית.
רק רציתי לאכול ארוחת בוקר, אבל פתאום נהייתה אש.
עמדתי כמה דקות והסתכלתי עלייה. היא דווקא היתה יפה האש.
צבעונית כזו.עם אדום וכתום ולמעלה קצת סגול. רציתי להשאיר אותה עוד קצת כי פתאום הראש שלי לא חשב כל כך.
פתאום היה רגוע כשהיתה אש. היה חם אבל חם נעים.
אבל בסוף הוא חזר לעבוד ואמר לי לכבות את האש. אז לקחתי קנקן מים ושפכתי עליה היא כבתה.
הכל בסדר.
ואחר כך העבודה.
יש כל כך הרבה. וכולם צריכים אותי.לעשות את זה ואת ההוא והכל דחוף.
וגם לא רוצים אותי.
נלחמים עליי אבל לא באמת. ובסוף כבר אין סיכוי. אין ברירה. אני אצטרך ללכת. ככה זה. הכל בירוקרטיה. אני טובה אבל אין מה לעשות. אולי עדיף ככה, אומרים לי. אולי זה מה שצריך לקרות.
הכל בסדר.
והראש כואב כל הזמן. הוא לא מפסיק. אני מנסה להגיד לו להפסיק!
אבל הוא לא.
הוא עובד ועובד. גם בלילה הוא עובד. וגם בלילה חלומות. כל הזמן חלומות.
והפעם חתול. חתול ששורט אותי ואחר כך מת.
התחלתי לחלום על חתולים מתים.
היה יותר טוב כשהייתי חולמת על אנשים אהובים שעוזבים מאשר על חתולים מתים.
הם היו עוזבים אבל גם אהובים. הם חיבקו אותי קצת והיה לי טוב לפני שעזבו.
עכשיו חולמת רק על חתולים מתים.
אבל העיקר שהכל בסדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה